האם קורים ניסים? – הנס של מילטון אריקסון

האם קרה ששמעתם סיפור שנשמע לכם בלתי אפשרי, ולמרות שפקפקתם בו והתקשיתם להאמין שאכן התרחש, הסתבר שהוא אמת לאמיתה? במקרים מעין אלו, כאשר העובדות מדברות בעד עצמן, ואין באפשרותנו להתכחש לכך שהאירוע אכן קרה, אנו נוטים להתייחס למקרה כזה כאל נס.

סיפור בלתי יאמן מעין זה הוא סיפורו של מילטון אריקסון, אחד המטפלים הדגולים אי פעם.

מילטון אריקסון, שנפטר בשנת 1980, היה פסיכיאטר מוכשר ששמו נודע למרחוק, בזכות היותו מטפל אגדי בעל הצלחות חסרות תקדים. מכיוון שאריקסון נחל הצלחות מרשימות בעבודתו עם מטופליו, הוא היווה את אחד המודלים המרכזיים ששימשו את מפתחי ה- NLP בבואם לחקור מה יוצר מצויינות.

אלא שלחייו של אריקסון היה גם צד טרגי…

בהיותו בן 17 חלה מילטון אריקסון בפוליו ומצבו היה קשה עד כדי כך שרופאיו היו משוכנעים שהוא עומד למות.

כך מתאר אריקסון את זיכרונותיו מאותו לילה גורלי: "כששכבתי במיטתי באותו לילה, שמעתי את שלושת הרופאים בחדר האחר אומרים להורי שבנם ימות עד הבוקר. חשתי כעס עצום על כך שמישהו יכול להגיד לאם שבנה יהיה מת בבוקר. ואז אמי נכנסה לחדר עם ארשת הפנים הכי שלווה שיכלה לעטות. בקשתי ממנה שתסדר את השידה, שתדחוף אותה כנגד צד המיטה בזווית. היא לא הבינה מדוע, היא חשבה שאני הוזה. הדיבור היה קשה. לי. אך בזווית, הודות למראה שעל השידה, יכולתי לראות דרך פתח הדלת את החלון המערבי של החדר השני. ארור הייתי אם הייתי מת מבלי לראות עוד זריחה אחת. אם היה לי כישרון ציור כלשהו, אפילו עתה הייתי יכול עדיין לצייר את הרישום של אותה זריחה".

אריקסון אכן שרד את הלילה ההוא, אך במשך תקופה ארוכה שכב במיטה משותק לחלוטין, ונטול יכולת דיבור. באופן מפתיע ומעורר התפעלות הוא לא נכנע לייאוש.

הוא כותב: "היה לי פוליו והייתי משותק לחלוטין, והדלקת הייתה כה נרחבת שהיה לי גם שיתוק סנסורי. יכולתי להזיז את עיני ושמיעתי לא נפגעה. שכבתי גלמוד במיטה מבלי יכולת להזיז דבר פרט לעיני. הייתי מבודד בחווה עם שבע אחיות, אח אחד, שני הורים ואחות מעשית. ואיך יכולתי לבדר את עצמי? התחלתי להתבונן באנשים בסביבתי. במהירה למדתי שאחיותי יכלו להגיד "לא" כשהן התכוונו ל"כן", ושהן יכלו להגיד "כן" ולהתכוון ל"לא" בו זמנית… והתחלתי ללמוד שפה לא מילולית ושפת גוף. הייתה לי אחות תינוקת שהתחילה לזחול. אני הייתי צריך ללמוד לעמוד וללכת. ואתם יכולים לדמיין את האינטנסיביות בה התבוננתי כשאחותי התינוקת גדלה ועברה מזחילה לניסיונות לעמוד".

לבסוף אריקסון הצליח ללכת שוב, תוך שהוא מתבונן באחותו התינוקת ולומד ממנה כיצד ללכת. אך אז היה עליו להתמודד עם אתגר נוסף… איך יוכל לפלס את דרכו בעולם ולהתפרנס?

בני משפחתו היו חקלאים ואריקסון התכוון ללכת בדרכי אביו, אך עקב הפוליו היה חלש מכדי לעשות זאת, ולפיכך פנה ללמוד רפואה. הוא היה סטודנט מוכשר ועשה תואר בפסיכולוגיה במקביל ללימודי הרפואה.

בתום לימודיו הוא הפך לפסיכיאטר מצליח ועשה חיל בתחום עיסוקו, אך עדיין לא הגיע למנוחה ולנחלה, ונאלץ להתמודד עם אתגרים נוספים במהלך חייו. בשנות החמישים לחייו אריקסון פיתח תסמונת פוסט-פוליו, שהתאפיינה בכאבים וחולשת שרירים, אשר נגרמו עקב שימוש יתר קבוע בשרירים המשותקים חלקית. תסמונת זו החמירה את מצב השיתוק שלו, אך מכיוון שכבר התנסה במצב זה בעבר, הייתה לו עתה אסטרטגיית החלמה, שעזרה לו לשוב ולהשתמש בחלק משריריו שוב. אחרי החלמה שנייה זו הוא נאלץ להשתמש בכסא גלגלים, וסבל מכאב כרוני שבו טיפל באמצעות היפנוזה עצמית.

כדבריו: "בד"כ לוקח לי שעה אחרי שאני מתעורר כדי להיפטר מהכאב. כשהייתי צעיר יותר זה היה קל יותר. עכשיו יש לי יותר קשיים בשרירים ובמפרקים. לאחרונה, הדרך היחידה שבה יכולתי לקחת שליטה על הכאב הייתה באמצעות ישיבה במיטה, משיכת הכסא קרוב אלי ולחיצת הגרון שלי כנגד גב הכסא. זה היה מאוד לא נוח, אך הייתה זו אי נוחות שיצרתי מרצוני החופשי".

די בתיאור זה על מנת להבין עד כמה מיוחד היה איש מעורר השראה זה, שבזכות רצון ברזל וחוסן נפשי, בל יתואר, הצליח להפוך מגבלה קשה להזדמנות ללמידה ולצמיחה.

למרות כל האתגרים הללו, ואולי אף בזכותם, אריקסון חי חיים מלאים ביותר. הייתה לו משפחה גדולה שמנתה ארבע בנות, ארבעה בנים ונכדים רבים. הוא היה אדם חם שאהב בדיחות ואהב את החיים. הישגיו המקצועיים היו יוצאי דופן והוא הותיר אחריו מורשת מפוארת בתחומי הפסיכולוגיה, הפסיכיאטריה, הפסיכותרפיה, הפדגוגיה והתקשורת.

מי היה מדמיין שכל זה מצפה לו באותו לילה עגום, בהיותו בן 17, כשאף אחד לא האמין שישרוד יום נוסף? – אולי רק אריקסון עצמו!

באופן מפתיע, אריקסון ראה את מחלתו הנוראית כיתרון: "אנחנו לומדים כל כך הרבה במישור המודע, ואז אנו שוכחים את מה שאנו לומדים ומשתמשים (באופן אוטומטי) במיומנות שלמדנו. אתם מבינים… לי היה יתרון על אחרים. היה לי פוליו והייתי משותק לחלוטין".

למעשה, המגבלה הפיזית שנכפתה עליו, היא זו שאפשרה לו לחדד את חושיו לאורך זמן, מה שהפך אותו למטפל פנומנלי, בעל יכולת אבחנה יוצאת דופן, שראוי לדגום אותו.

עתה נשאלת השאלה: האם סיפורו של מילטון אריקסון הינו בגדר נס?

גם אם נגדיר אותו ככזה, דבר אחד ניתן להגיד בוודאות: הנס הזה לא התרחש במקרה!

בזכות תעצומות נפש וחוסן רגשי מעוררי השתאות, אריקסון הפך מצב של חולי קשה למקור של עוצמה שסייעה להחלמתו המופלאה. מעבר לתרומה המקצועית המרשימה שהותיר, מילטון אריקסון מהווה דוגמה מעוררת השראה לניצחון הרוח על החומר.

אז אלו נסים הייתם רוצים אתם לחולל בחייכם?

*המאמר מתבסס על מידע הלקוח מהספר:

Hope & Resiliency/ Dan Short, Betty Erickson, Roxanna Erickson Klein, 2005