הגורם הבלתי נראה
כשבתי הבכורה הייתה בגיל הגן, אחד הקשיים שהתמודדתי איתם היה עניין הארוחות – הילדה פשוט לא רצתה לאכול.
כאם צעירה מאוד וחסרת ניסיון, ניסיתי בדרכים שונות לשדל אותה לאכול – הרי זה חשוב להתפתחותה התקינה! עד מהרה, הארוחות הפכו למשימה יום יומית מתישה מאוד עבור שתינו.
באחת הפעמים, ישבתי לכוס קפה עם השכנה, אצלה ביתי הייתה מבלה מדי פעם ומשחקת עם ביתה.
לשכנה היו כבר שני ילדים ונסיון רב משלי, ושיתפתי אותה בקושי. היא הביטה בי בפליאה ואמרה: ״זה מעניין מה שאת אומרת, כשהבת שלך מגיעה אלינו היא אוכלת מצוין, בתאבון רב ולפעמים אף מבקשת לאכול!״
לא נדרש היה להיות בעל תואר מדעי כדי להבין, שהבעיה היא לא הבת שלי, אלא משהו בסביבה הביתית שלנו שהוביל לאינטראקציה בעייתית סביב האוכל.
אנו רגילים לשאול: ״מה גורם לאדם להתנהג כפי שהוא מתנהג?״
התשובה לשאלה הזאת היא חשובה, כי היא חושפת את הצורך החשוב שהאדם ממלא לעצמו בדרך הזאת. לצורך הזה אנו קוראים ב-NLP כוונה חיובית. מאחורי כל התנהגות, ולו הפוגעת בנו ביותר, תמיד עומדת כוונה חיובית – צורך חשוב שדורש מענה.
אך זהו רק חצי מהסיפור.
לצד זיהוי הכוונה החיובית המניעה את ההתנהגות, חשוב לשאול: ״מה מאפשר לאדם להתנהג ככה?״ שאלה זאת מכוונת אותנו להתבונן בסביבה בה האדם פועל, ולזהות מה בסביבה מכשיר את הקרקע להתנהגות הזאת פעם אחרי פעם.
לסביבה יש השפעה רבה מאוד עלינו ועל התנהגותנו, השפעה שלעיתים קרובות אנו ממעיטים בערכה או מתעלמים ממנה. פעמים רבות, שינוי בסביבה יוצר שינוי בהתנהגות האדם הפועל בתוכה.
מחקרים מעניינים הראו, שמעצם בחירת צלחת גדולה יותר – גם נאכל יותר, ושכשאנו מוקפים באנשים עם עודף משקל, הסיכוי שלנו להיות בעודף משקל עולה, ועוד.
משפחה בה הגבולות מטושטשים, מהווה סביבה מתירה להתנהגויות בעייתיות של הילדים הגדלים בה. סביבת עבודה ביקורתית ושיפוטית, יוצרת תנאים הגורמים לעובדים להפוך להיות ״ראש קטן״, להצר את צעדיהם ולהמעיט בלקיחת יוזמה ואחריות.
סביבה מאפשרת, היא סך כל התנאים הנוצרים המאפשרים להתנהגות או פוטנציאל, טוב או רע, לבוא לידי ביטוי.
אם ישנם דברים המפריעים לנו – נבחן מה בסביבה שלנו מייצר תנאים שמאפשרים לדברים האלה להתממש.
אם הילד מתחצף לאמו ללא הרף, נשאל ״איך זה מתאפשר לו?״
אולי הוא עד ליחס מזלזל של האב לאם, וכך לומד שזוהי דרך ההתנהגות כלפיה? יכול להיות שההורים יודעים ליצור עם הילד קשר רק דרך נזיפות ועונשים, וההתחצפות מיד מייצרת את האפשרות לתקשורת שהילד וההורים זקוקים לה? או שאולי האם והאב רבים ללא הרף, וכשהילד מתחצף הם סוף סוף משתפים פעולה ומאחדים כוחות?
כשחזרתי מהשכנה, הבנתי שההתנהלות שלי סביב האוכל מהווה סביבה מתירה לבעיות האכילה של ביתי, ושהיא זוכה לתשומת לב רבה מאוד ממני, כשהיא לא אוכלת.
עם ההבנה שאף ילד לא מת מרעב מול צלחת מלאה, הפסקתי להפעיל לחצים ולשדל לאכול. נתתי תשומת לב רבה מחוץ לארוחות ומעטה בזמן הארוחות.
העבודה הקשה ביותר הייתה ליצור אצלי את השינוי התפיסתי, ולהגדיר מחדש מה זה אומר להיות ״אמא טובה״ בהקשר של אכילה.
העבודה השתלמה, ותוך פרק זמן קצר מלחמת ההתשה סביב האוכל כמעט ונעלמה.
כדי ליצור שינוי אמיתי, נדרש למצוא מענה אפקטיבי לכוונה החיובית של ההתנהגות הבעייתית, לטפל בגורמי הסביבה התומכים בה, וליצור תנאים המעודדים שינוי ודוחפים לכיוונו.
לעיתים, מה שנראה כבעיה של אדם, הוא בפועל בעיה של סביבה, ושינוי קטן בסביבה יכול ליצור אימפקט גדול על הפועלים בה.
כתבה יעל גוסיס NLP Trainer
