ריצוי זה טוב לאחר? לא בדיוק!
לא מעט אנשים מתמודדים עם דפוס הריצוי ומתקשים להגיד ״לא״ לבקשות הסביבה.
לרוב, מדובר באנשים רגישים, שמאוד רוצים לשמור על מערכות היחסים, נמנעים מלאכזב אחרים או לגרום להם להרגשה לא נעימה, ופוחדים לאבד את אהבתם.
פעמים רבות אמירת ״כן״ לדרישות ובקשות הסביבה מעמידה את האדם המרצה מול צורך להקריב את מה שחשוב ונכון לו, לוותר על צרכיו ורצונותיו שלו למען אלה של הזולת.
לעתים קרובות, למרות המחירים הכבדים של מנגנון הריצוי, האדם המרצה מרגיש גם אדם טוב ואיכפתי – הרי הוא דואג לאחר ומספק לו את מה שהאחר צריך.
בפועל התמונה מורכבת הרבה יותר.
האדם המרצה אינו משתף את האחר במחירים והקרבות שיצטרך לעשות כדי לעמוד בבקשת הזולת. הוא פשוט פועל, ולרוב אפילו יסתיר את המאמץ שנדרש לצורך כך באמירה מסוג : ״בכיף/זה בקטנה/זה ממש בסדר!״ ועוד.
באופן פרדוקסאלי, למרות שהאחר מקבל את מבוקשו, יש בפעולה הזאת, שנראית מאוד מתחשבת, דווקא חוסר ראיית האחר וחוסר התחשבות!
איך בדיוק?
אם האדם האחר היה יודע איזה ויתורים והקרבה מצד האדם המרצה הביאו לו את מבוקשו, רוב הסיכויים שלא היה מוכן לקבל זאת. למעשה, בכך שהאדם המרצה לא מביא את עצמו, את צרכיו ואת רצונותיו שלו למרחב המשותף, הוא שולל מזולתו את זכות הבחירה – האם לקבל או לא לקבל את מה שניתן לו.
כך, הרצון לשמור על מערכת היחסים בעצם, בפעול, פוגע בה ומייצר מצב שאחד מהצדדים צובר ״חובות״ שאינו מודע להם, ולו היה מודע להם – כנראה שהיה מעדיף לוותר.
בשלב כלשהו, הצד המקבל ירגיש יותר ויותר רגשות אשמה על שאינו מחזיר מספיק, ובאופן טבעי ירצה לצמצם את ה״חוב״ על ידי התרחקות וצמצום של שיתוף הפעולה.
גם הצד המרצה צובר. הוא צובר תסכולים, עייפות, צרכיו החשובים לא נענים, ועמוק בפנים הוא צובר גם כעס על הזולת שלא באמת מחזיר לו באותו המטבע.
כך, דינמיקה של ריצוי ונתינה בלתי מידתית בעצם הורסת מערכות יחסים, לפעמים לאט ובטוח, ולפעמים ממש מהר.
לא סתם אמרו חז״ל ״ואהבת לרעך כמוך״.
כדי באמת לפעול מתוך אהבה לאחר עלינו להתחיל מאהבה עצמית, מלראות את עצמנו ואת צרכינו. רק מהעמדה הזאת נוכל לראות את עצמנו ואת האחר בו-זמנית, ולהיות בנתינה אמיתית ומאוזנת שתומכת במערכות יחסים בריאות.
כתבה יעל גוסיס, NLP Trainer
